כ-4 מיליון איש ברחבי העולם לוקים בטרשת נפוצה. מדובר במחלה נוירולוגית חשוכת מרפא שהגורם לה אינו ברור. החולים בטרשת נפוצה סובלים מסימפטומים קשים כמו כאבים, עוויתות, חולשה, דיכאון ובעיות בשלפוחית השתן והתקפי המחלה מותירים אותם עם נזקים בלתי הפיכים. הטיפול התרופתי הקונבנציונלי למחלה מיועד להקל על תסמיניה בלבד, זאת כיוון שטרם נמצאה תרופה שתביא להחלמה מלאה. לקנאביס יתרונות רבים בטיפול בחולי טרשת נפוצה, והוא מעניק הקלה רבה בכאב ומאפשר לחולים לנהל אורח חיים תקין בצל המחלה.
טרשת נפוצה (באנגלית Multiple Sclerosis או בקיצור הרפואי MS) היא מחלה דלקתית כרונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית, במהלכה מערכת החיסון נלחמת בשוגג ברקמות בריאות ותאי עצב ותוקפת אותם. זוהי מחלה אוטואימונית, כלומר כזו שבמהלכה המערכת החיסונית של הגוף, שאמורה במקור להגן על הגוף מפני זיהומים שונים, חיידקים או נגיפים, תוקפת תאים ורקמות וגורמת לשיבוש תהליכים טבעיים וחיוניים.
מחלת הטרשת הנפוצה מתבטאת בקרב החולים בה בתצורת התקפים והפוגות, כשבמהלך התקף, תוקפת מערכת החיסון חלבון המכונה מיאלין (Myelin), שהנו חומר שומני חיוני שעוטף את סיבי העצבים (המכונים אקסונים) וממלא תפקיד חשוב בהעברת המסרים החשמליים בין תאי העצב. התפרצות ההתקף נובעת מזיהוי שגוי של המיאלין בתור גורם מזהם, הגורר תגובה של שליחת תאי דם לבנים ממערכת החיסון שמגיעים כדי להילחם ולהשמיד אותו.
משמעות שמה של מחלת הטרשת היא צלקת בתוך רקמה בריאה, שם שניתן לה מאחר שבמהלך התקפיה נוצרים איזורים מצולקים במערכת העצבים המרכזית. הטרשת מכונה נפוצה לא בגלל שכיחותה באוכלוסיה, אלא בשל העובדה כי האיזורים הטרשתיים (רקמת הצלקת) מופיעים בנפיצות גבוהה בכל חלקי מערכת העצבים.
הפגיעה והטראומה שיוצרת המחלה גורמת לירידה חדה ברמות המיאלין בגוף (תהליך הנקרא דימיאלינציה), וזו בתורה יוצרת שיבוש בהעברת המסרים במוח ובמערכת העצבים. פגיעה זו מקשה בעיקר על תפקודו של המוח, אך היא תבוא לידי ביטוי גם בעמוד השדרה ובמערכת העצבים ההיקפית.
בישראל חיים כ-5,000 חולי טרשת נפוצה, ובעולם כולו נאמד מספרם בכ-4 מיליון. המחלה פוגעת לרוב במבוגרים בני 20-40 ושכיחה פי 2 בקרב נשים לעומת גברים. לא ברור מדוע תוקפת המחלה יותר נשים מגברים, אך באופן כללי, ידוע כי מחלות אוטואימוניות שכיחות יותר בקרב נשים. כמו כן, לא ידוע כאמור מהו הגורם שתורם מלכתכילה לקיומה או התפרצותה הראשונית של המחלה.
בדומה למחלות אוטואימיוניות רבות אחרות, מקובל להניח כי התפרצות מחלת הטרשת נגרמת משילוב בין מספר גורמי סיכון, הכוללים רקע גנטי והשפעה סביבתית, עישון סיגריות והימנעות מחשיפה לשמש, היוצרת חוסר בויטמין D ועוד מגוון גורמים משוערים אחרים.
למחלת הטרשת מגוון רחב של תסמינים, בדרגות חומרה המשתנות בהתאם להתקדמות וחומרת המחלה. בשלבים מוקדמים יופיעו סימפטומים קלים כגון ראייה מטושטשת, קשיים קלים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים מינימלי שגורם לחולשה כללית. בשלבים מתקדמים יותר עלולות להופיע פגיעות קשות בכישורים המוטוריים ויכולת ההתמצאות, עיוורון חלקי או מלא וכן נכויות פיזיות שונות שונות. פגיעות טרשת שנגרמו במהלך התקף לא יעלמו לחלוטין, אלא ישתפרו באופן חלקי בלבד עם הזמן, או שלא ישתפרו כלל.
תסמיניה המשמעותיים והנפוצים ביותר של המחלה קשורים בהגבלת היכולות המוטוריות, הליכה ותנועה. המחלה גורמת בדרך כלל לפגיעה בשיווי המשקל ובקואורדינציה, וכן לנוקשות ולכיווצים בשרירי הרגליים. לעיתים, על מנת להתגבר על הקושי בהליכה והתניידות, יצטרך החולה להיעזר במקל הליכה ובהמשך אולי אף להיות מרותק לאלתר לכיסא גלגלים.
התקף של המחלה מוגדר כהופעה של תסמין חדש או חזרה של תסמין ישן למשך תקופה של יותר מיממה. במהלך התקף יתפתח תסמין במשך מספר ימים, ישאר קבוע למשל 3-4 שבועות, ולאחר מכן ישתפר באיטיות במהלך כחודש. בשנותיה הראשונות של המחלה מופיעים התסמינים רק בעת התקף, ולאחריו הם חולפים לגמרי. בהמשך עשויים תסמיני ההתקפים להישאר באופן מלא או חלקי, זאת בעקבות מחסור קיצוני במיאלין שגורם לפגיעה בלתי הפיכה באיברים שונים, כמו חוט השדרה, המוח ועצב הראיה, והפגיעה עלולה להפוך לנכות של ממש.
במקרים מסויימים וחמורים של המחלה, עלולים החולים לסבול מניוון שרירים, אחד מתסמיניה הגרועים ביותר של המחלה. אמנם טיפולים תומכים כמו ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה עשויות להקל על תהליך הניוון, אך עם התקדמות המחלה, התנועה הפיזית של האיברים השונים הופכת לקשה יותר לביצוע עד לכדי בלתי אפשרית.
הסימפטומים הנפוצים משתנים בין חולה לחולה בהתאם למיקום הנזק במערכת העצבים. פגיעות בראייה שכיחות מאוד בקרב חולי טרשת נפוצה, כיוון שהעיניים הן חלק בלתי נפרד ממערכת העצבים, וכך נגעים בעצב הראייה יכולים להביא לתופעות של ראייה כפולה או טשטוש. בשלבים מתקדמים של המחלה, ישארו נזקי הראייה גם לאחר חלוף ההתקף, כשבמקרים חמורים יהפוך החולה לעיוור לחלוטין בעין אחת, או אף בשתיהן, כשחולים אחרים עלולים לסבול מתסמיני עיוורון צבעים.
חומרתם של הסימפטומים משתנה גם היא בעקבות גורמים שונים כמו חום, מצב רוח, מתח, עייפות או חולי, ולכן הם עשויים להופיע ולהיעלם, ואף להשתנות על בסיס יומי. סימפטומים נוספים שעלולים להופיע אצל החולים הם חוסר שליטה בשלפוחית השתן שנוצר בעקבות פגיעה בעצבי חוט השדרה, וכן תחושות פיזיות כמו זרמים חשמליים בגוף, עיקצוצים, ושריפה על פני העור, תחושת לחץ או חנק וחולשה של איברים מסוימים.
בפן הנפשי, הרס המיאלין בגזע המוח עלול לגרום לאובדן שליטה על הרגש. חולים בטרשת נפוצה נוטים לסבול מדיכאון, התפרצויות בכי ותחושת ייאוש, וחלק מהם, הסובלים מדיכאון חמור, עלולים לפתח תופעות של פרנויה. לעיתים מאובחנת דווקא התופעה ההפוכה, בה החולים חשים תחושות שמחה, אושר ואופוריה ללא סיבה נראית לעין, זאת בשל נזק למערכת העצבים.
הצעד הראשון בהתמודדות עם מחלת הטרשת הנפוצה הוא ללמוד ולחקור ככל הניתן אודותיה, בכדי לאפשר הבנה מלאה של השינויים המתרחשים במערכת העצבים במהלך המחלה. כיום, עוד לא נמצאה כל תרופה שהראתה תוצאות משמעותיות המובילות להחלמה מלאה או ריפוי ניכר ולכן נחשבת המחלה לחשוכת מרפא, זאת מכיוון שלא ניתן למנוע מהמערכת החיסונית לתקוף את הגוף מבלי לפגוע בה באופן הרסני. עם זאת, קיימות מספר שיטות טיפול שכן הראו יעילות חלקית במקרים מסוימים.
עקב החוסר בתרופה ממשית, יסוד הטיפול בחולי טרשת מתמקד בהקלה מיידית בסימפטומים החריפים של המחלה, הארכת משך תקופת ההפוגה בין ההתקפים, האטת התקדמות המחלה, הפחתה בתדירות ובחומרת ההתקפים, טיפול והקלה בסימפטומים והתאמת אורח החיים למגבלות התפקודיות.
אבחון וטיפול מוקדם של טרשת נפוצה הוא בעל חשיבות מכרעת, כיוון שככל שהמחלה מתקדמת נוצר עוד נזק בלתי נפיך לתאי העצב. בכדי להפחית נזק תפקודי ולאפשר מהלך חיים תקין, נהוג להתחיל את הטיפול באופן מיידי לאחר זיהוי המחלה, זאת מכיוון שהנזק לעצבים ולמוח מתרחש בשלבים מוקדמים מאוד של המחלה, ולעיתים אף באופן שקט וסמוי מן העין.
כאשר מתרחש התקף ממשי ראשון, יאושפז החולה בבית החולים ויקבל טיפול באמצעות עירוי המכיל מינונים גבוהים של סטרואידים. הסטרואידים מהווים את הכלי השימושי והיעיל ביותר להפסקת התקפים קשים באופן מהיר יחסית, שאמור למנוע פגיעה והפחתה בכמות המיאלין בגוף. על מנת למנוע את ההתקפים, ולהקל על הסימפטומים של המחלה בתקופות ההפוגה, נעשה שימוש בתרופות הפועלות להחלשת המערכת החיסונית, מבלי לפגוע בתפקודה הכללי באיזורים אחרים. במקביל, ניתנות לחולים תרופות משלימות המשמשות כתחליף למיאלין, ומתפקדות כ-"קורבן" של התקפות מערכת החיסון במקומו.
התרופות המשמשות לטיפול בטרשת הנפוצה שניתנות בשלב מוקדם נקראות "תרופות משנות מהלך מחלה". אלו תרופות בעלות יכולת רבה להשפיע על מערכת החיסון, ודרכה על הטרשת, דרך מגנונים המכונים אימונומודולטורים. תרופות ממשפחה זו מסייעות להפחתת את הסימפטומים החריפים של המחלה, מאריכות את משכי הזמן בין התקף להתקף ומאיטות את קצב התקדמות הטרשת הנפוצה, באמצעות הפחתת תדירות וחומרת ההתקפים.
כיום, קיימות 6 תרופות המאושרות על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לחולים הסובלים מטרשת נפוצה. התרופות ניתנות בטבליות וכן בעירויים והזרקות לתוך השריר, והן מפחיתות את מספר ההתקפים ומונעות את התקדמות המחלה, על ידי ויסות והפחתת פעילות המערכת החיסונית. לא כל חולה יגיב לכל אחת מן התרופות, ובמקרה שלא תהיה הקלה בתרופה שניתנה כקו ראשון, יתנסה החולה באחת מן התרופות האחרות.
כמו לכל תרופה, גם לתרופות האימונומודולטוריות ישנן תופעות לוואי בדרגות חומרה ובשכיחות משתנות. בתרופות בעלות השפעה על המערכת החיסונית קיים הסיכון שהתרופה תשנה את התגובה החיסונית הטבעית של הגוף, וכן לחלק מהתרופות ישנן תופעות הלוואי המזכירות זריקה נגד שפעת, כמו הפרעה בתפקודי הכבד ונפיחות באזור ההזרקה. אחת התרופות המשמשות לטיפול בטרשת נפוצה (טיסברי Tysabri) עשויה לגרום לתופעות לוואי מסוכנות כמו זיהום ויראלי חריף במוח, שעלול לגרום למוות, אך מדובר במקרים נדירים בלבד.
בנוסף לטיפול התרופתי, שיקום נזקי המחלה מתבצע בעיקר בעזרת שיטות שונות של רפואה משלימה, כגון ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, הידרותרפיה ואמצעים כמו כסא גלגים או קביים, המקלים בטיפול בקשיי הליכה. כמו כן יטופלו חולי טרשת על ידי קלינאי תקשורת לתיקון ליקויי דיבור, וכן על ידי פסיכותרפיסט שירשום להם בדרך כלל תרופות נוגדות דיכאון וחרדה.
לקנאביס יתרונות וחסרונות בכל הקשור לטיפול בטרשת הנפוצה. במרביתם המוחלטת של המקרים יכול קנאביס לשמש כטיפול תומך, אך הוא אינו יכול להחליף את התרופות הקונבנציונליות, כיוון שהוא אינו דוחה התקפים או מאלחש את פעילותה של מערכת העצבים ברמה מספקת כדי למנוע נזק.
היתרון המשמעותי ביותר בקנאביס הוא ההקלה המורגשת בתסמיני המחלה. מחקרים רבים הראו כי קנאביס מסייע בהקלה על מרבית הסימפטומים הנפוצים, כמו למשל עוויתות, התכווצויות וניוון שרירים. כמו כן הראו המחקרים כי שימוש קבוע בקנאביס סייע רבות בהרפיית השרירים הנוקשים ובהרגעת העוויתות בקרב חולים בשלבים מתקדמים. ההקלה שנרשמה דווחה כמשמעותית ביותר, שכן היא איפשרה לחלק מן החולים לחזור ללכת, לחיות את חייהם באופן עצמאי ואף לישון טוב יותר בלילה.
מלבד יעילותו המוכחת של הקנאביס בשיכוך והתמודדות עם כאבים ותחושות גופניות בלתי נעימות, שהנן מנת חלקם של חולים רבים במחלה, מצאו מחקרים נוספים כי לקנאביס יש גם יכולות בולטות בהתמודדות עם סימפטומים נוספים של המחלה, כמו אי תפקוד של המעיים או מערכת השתן, (בדומה לחולי קרוהן) או טשטוש בראייה ואובדן זיכרון הנוצרים כתוצאה מהתקף.
מחקר אחר שנערך באוניברסיטת תל אביב, מצא כי הרכיבים הפעילים בקנאביס, הקנבינואידים THC ו- CBD מונעים התפתחות של מולקולות דלקתיות בתאי עצב בקרב חולי טרשת נפוצה, ובכך חוסמים את אותן המולקולות מלהתפשט למוח ולעמוד השדרה. באופן זה תורם הקנאביס להאטת קצב המחלה והתפשטות הנזק לתאי עצב נוספים, ואף עשוי, בשילוב עם התרופות הקונבנציונליות, להביא לדיכוי מלא של ההתקפים לתקופות קצובות.
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצאו כי לקנאביס יכולות בהגנה על הגוף מפני ניוון מערכת העצבים ומניעת נזקים בלתי הפיכים ונכויות שונות. בפן זה מסייע הקנאביס להאטה משמעותית של התקדמות המחלה, ואף יכול לגרום לחולים הדורשים אמצעי תמיכה להצליח ללכת בעצמם.
למרות תכונותיו החיוביות, לקנאביס עלולות גם להיות כמה השלכה אחת מעט בעייתית: חלק מהחולים דיווחו כי צריכת הקנאביס גורמת להם לסחרחורת ולפגיעה בחשיבה, אך חיתוך סטטיסטי מראה כי מדובר במקרים פרטניים, שאינם משפיעים על בריאות המטופלים. לרוב, עולים היתרונות של צריכת הקנאביס על החסרונות שכרוכים בהם.
כמו במרבית המקרים, גם חולי טרשת המעוניינים בטיפול בקנאביס יידרשו להגיע קודם כל למיצוי תרופתי. משרד הבריאות מתיר הנפקת רישיון עבור מטופלים המאובחנים בטרשת נפוצה, במצבים ספסטיים פעילים בלבד, ורק לאחר שמיצו את הטיפול התרופתי המקובל (על כל גווניו) ונכשלו בו. הדרך לקבלת ההיתר אינה קצרה ופשוטה, אך במקרים בהם הרופא המומחה יקבע שהמחלה מחמירה למרות הטיפול התרופתי, הבקשה תאושר בדרך כלל.