כאב כרוני הוא מצב בריאותי קשה המשפיע באופן דרמטי על חייהם של מאות אלפי ישראלים הלוקים במחלות כאב כמו פיברומיאלגיה, CRPS ועוד. אנשים הסובלים מכאב כרוני "מבלים" זמן רב במרפאות כאב ומתנסים בשלל טיפולים ותרופות עתירות תופעות לוואי קשות החושפות אותם לסכנת התמכרות קשה ואפילו למוות - במה שהפך למגיפה רשמית בארה"ב.
קנאביס הוכיח עצמו כמשכך כאבים יעיל ובעל תופעות לוואי שאינן קשות ומסוכנות כשל תרופות קונבנציונליות. מטופלי כאב שעברו לצרוך אותו מצאו עצמם מורידים את מינון תרופות המרשם עד לכדי אפס מוחלט.
כאב הוא קריאה ביולוגית של הגוף לתשומת לב. מעין איתות חד שמועבר דרך מערכת העצבים ובא להזהיר אותנו ממצב לא תקין. הוא מתריע על סכנה מפני פגיעה גופנית, תהליכים דלקתיים או מחלות פנימיות באיברי הגוף. מנגנון הכאב הוא מהחשובים הקיימים בגוף האדם, שכן תפקידו הוא להתריע על כך שקיימת בעיה כלשהי, שיש לפתור בהקדם.
ללא מנגנון הכאב, במקרים רבים כלל לא היינו מודעים לעובדה כי משהו אינו תקין באיברינו הפנימיים וככל הנראה גם הדחף לטפל בפציעות חיצוניות היה פוחת. מצב בו אדם אינו חש כאב (מצב שיכול לקרות כתוצאה ממחלות גנטיות או כתוצאה מטראומה) הוא מצב מסוכן, בו לחולה אין את מנגנון ההתראה שמגונן עליו, מה שעלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים למערכות חיוניות עד כדי סכנת חיים.
הכאב הוא חוויה בעלת מימד סובייקטיבי ותלוי בפרשנות של המוח. מדובר במסרים חשמליים המשודרים מאיבר או רקמה שחוו פגיעה ומגיעים למרכז הפענוח העצבי של המוח, וזה מפרש את הסיגנלים ומאותת על כך שאכן ישנה פגיעה או פציעה כלשהי. כל עוד הפציעה, הפגיעה או המחלה לא יחלימו לחלוטין, ימשיך מנגנון הכאב לעבוד ולהתריע שיש לטפל בנושא.
מתוקף כך שהכאב הוא חוויה סובייקטיבית, עלולים להיווצר שני מצבים מורכבים וקשים לפתרון: מצב אחד בו הרקמה החלימה לחלוטין, אך המוח ממשיך לקבל סיגנלים חשמליים של כאב מאותו האיבר (דומה ל'כאב רפאים', התוקף קטועי גפיים). מצב שני הוא זה בו לא קיימת כל פגיעה ברקמה, או שהפגיעה אינה מוכרת או ידועה לרפואה המודרנית ואינה מופיעה בבדיקות שגרתיות, אך למרות זאת המוח מקבל מסרים חשמליים המייצגים כאב.
בשני מצבים אלו, בהם אין אפשרות לרפא את המחלה או הפגיעה, לא קיימת למעשה דרך לעצור את שליחתם של מסרי הכאב ולהביא להקלה תמידית לחולה. כל מקרה של הופעת כאב ללא הסבר רפואי, או של כאב שלא ניתן להגיע לשורשו, מוגדר ברפואה ככאב כרוני, כזה המלווה את החולה בחיי היום יום ללא הפוגה משמעותית, ודורש ממנו ללמוד לחיות עמו ולנהל אורח חיים תקין למרות המגבלות.
עבור רוב הסובלים מכאב כרוני, מדובר במשימה קשה עד בלתי אפשרית, שכן הכאב הקבוע פוגע למעשה במהלך החשיבה התקין ומרכז את מלוא תשומת הלב בו. כאב זה מונע מהחולים לתפקד בכל תחומי החיים, החל מהיעדרות מהעבודה ועד לחוסר אנרגיה הפוגע בבני המשפחה ובחיים החברתיים, ומשפיע רבות גם על המצב הנפשי, על איכות השינה ועל התיאבון של החולה.
מלכתחילה פרוטוקול הטיפול בכאב כרוני אינו מתייחס לדבר שגורם לכאב, שכן הוא אינו ידוע, אלא פועל למציאת פתרון לכאב עצמו. כלומר, אין יכולת לפטור את החולה מן הכאב לצמיתות אלא רק להביא להקלה זמנית בלבד, שתהפוך להקלה מתמשכת בעזרת טיפול תדיר וקבוע.
4 השיטות העיקריות שנהוגות כיום לטיפול בחולי כאב:
משככי כאבים: הטיפול הקונבנציונלי הנפוץ ביותר הוא הטיפול באמצעות תרופות משככות כאב. ממשככי כאבים קלים הנמכרים ללא מרשם ועד למשככי כאבים אופיואידים ממכרים כמו קודאין, טרמדול, מורפיום או אוקסיקונטין.
משככי הכאבים הקלים לרוב לא יעניקו מענה מספק לסובלים מכאבים חזקים או מתמשכים, ואילו החזקים שבהם (מורפין למשל) עלולים לגרום להתמכרות פיזית ופסיכולוגית, פגיעה חמורה ביכולת לתפקד ושלל תופעות לוואי קשות כמו בחילות, שינויי מצבי רוח קיצוניים, סחרחורות, קוצר נשימה, הקאות ועייפות.
לתרופות מסוג זה יש השפעה פסיכואקטיבית חזקה ומערפלת חושים, שמביאה לרוב גם לניתוק מהסביבה.
השימוש לרעה במשככי כאבים הוכרז כמגיפה בארצות הברית כאשר מספר מקרי המוות ממנת יתר של תרופות מרשם עקף את מספר מקרי המוות שבהם אשמים כל הסמים הבלתי חוקיים גם יחד. בישראל השימוש בתרופות נרקוטיות ממכרות לשיכוך כאבים זינק בכ-150% בין השנים 2010-2015, זאת בשל הקלה בקריטריונים לקבלת מרשם לתרופות מסוג זה. על פי הערכות משרד הבריאות, בישראל קיימים כמה מאות אלפי מטופלים המחזיקים במרשם למשככי כאבים אופייטים (אופיואידים הנוצרים בטבע, כמו קודאין למשל). המטופלים בישראל לא נשארים מאחור, וגם בארץ הקודש השימוש לרעה בתרופות מרשם לשיכוך כאב הפך בשנים האחרונות למגיפה. בהיעדר נתונים פורמליים, ניתן להסתמך על הערכתה הגסה בלבד של 'הועדה לניפוק סמים מסוכנים וחומרים פסיכוטרופיים' של משרד הבריאות, שהעריכה כי כ-200,000 ישראלים עושים שימוש לרעה (שלא למטרה רפואית) בתרופות מרשם. בהתאם לנתונים הללו, כמו בארה"ב, גם בארץ אחוזי המוות מתרופות מרשם עלו באופן קיצוני בשנים האחרונות.מטרתה העיקרית של אלקטרותרפיה היא להפחית ככל שניתן את השימוש במשככי כאבים, אשר תופסים מקום מרכזי בחייו של החולה הכרוני וגורמים בעצמם לנזק ארוך טווח.
הקשר הישיר בין חווית הכאב הכרוני לבין מצב נפשי מעורער הוא דו כיווני. מצד אחד, מצב נפשי קשה כגורם לכאב ולמחלה, שכן מחלות כרוניות רבות פורצות על רקע של לחץ נפשי מתמשך. ומצד שני, מצב נפשי מעורער שנוצר כתוצאה מכאבים ומחלות, כיוון שההתמודדות עם כאב מתמשך מייצרת לחצים נפשים, דכאון, חרדה ותחושות חוסר אונים.
טיפול פסיכולוגי פרטני או במסגרת קבוצה עשוי לסייע בהפחתת תחושת הכאב, כמו גם לשפר את היכולת להתמודד ולחיות לצידו. טיפול כזה כמובן אינו נחשב לטיפול שפותר בעיות כאב חמורות, אלא רק מסייע לחולה להתמודד איתן.
אלטרנטיבה נוספת לטיפול בכאב כרוני, שרבים מאמינים היום שהינה אופטימלית בהרבה לעומת משככי כאבים, בעיקר מבחינת השפעה ומיעוט תופעות לוואי, היא טיפול בקנאביס רפואי.
טיפול בעזרת קנאביס היה למעשה הטיפול המומלץ לכאב כרוני בספרי הרפואה בארצות הברית עד שנת 1936, לפני שהוכרז הצמח כחומר בלתי חוקי.
כיום כאב כרוני נחשב לאחד המצבים הרפואיים העומדים בתנאי משרד הבריאות להנפקת רישיון קנאביס רפואי (רשימת ההתוויות). התוויה זו נחשבת לנפוצה ביותר בין 32,000 המטופלים (נכון לינואר 2018). במקום השני בכמות הרישיונות מופיעים החולים האונקולוגיים הסובלים מסוגי סרטן.
הרכיבים הפעילים בקנאביס, הקנבינואידים THC ו-CBD בעיקר, הם בעלי סגולות רפואיות רבות כשאחת הבולטות בהן היא היכולת להקל על הסובלים מכאבים כרוניים. בבדיקה שפורסמה בשנת 2011 בחנו חוקרים את השפעתם של קנבינואידים על כאבים כרוניים ואיכות שינה תקינה ומצאו כי ב-15 מתוך 18 ניסויים שנערכו במקביל הקנאביס עזר מאוד בטיפול בכאבים והביא לשינה יציבה ועמוקה יותר. בהשוואה לקבוצת הביקורת שקיבלה טיפול פלסבו, הקבוצה שטופלה בקנבינואידים הראתה את אותה רמה של השפעה חיובית בשיכוך הכאב, זאת ללא תופעות הלוואי הקשות המתלוות לטיפול במשככי כאבים במרשם.
מחקר ישראלי אחר שפורסם בשנת 2014 ונערך בבי"ח רמב"ם בחיפה, מצא כי שאיפת אדים של קנאביס בכמויות קטנות מפחיתה באופן משמעותי את הכאב. הנסיינים דיווחו כי 20 דקות לאחר השאיפה הראשונה חשו ירידה משמעותית של 45% בכאבים, שפגה רק לאחר למעלה מ-90 דקות. במקביל לא נרשמו כל תופעות לוואי שליליות למעט סחרור קל ונסבל שתקף חלק מהנבדקים למשך זמן קצר.
בנוסף על שיכוך הכאב הפיזי, דיווחו כלל הנבדקים בשני המחקרים הנ"ל וברבים אחרים, כי לקנאביס ישנה השפעה רגשית משמעותית ביותר והשימוש בו מצמצם באופן דרמטי את תחושת חוסר האונים, הדיכאון והחרדה שכאב כרוני יכול ליצור. במקביל דווח על שיפור משמעותי במצב הרוח וההרגשה הכללית של מרבית המטופלים.
חלק גדול מהנבדקים דיווחו עוד כי הקנאביס גם פותר קשיים בשינה או בעיות תיאבון שעשויות להיגרם כתוצאה מן הכאב או מהדיכאון שהוא גורם. החולים הצורכים קנאביס סיכמו כי הם מרגישים טוב יותר, שמחים יותר ומסוגלים להיות פעילים יותר, ללא הצורך לקבל טיפול תרופתי נוסף בכדי לאזן את מצבם הנפשי.
הנתונים הסטטיסטיים שנאספו באירופה ובמדינות ארה"ב המתירות טיפול בקנאביס מראים: החולים מעדיפים את הטיפול הטבעי בקנאביס על פני משככי הכאבים הממכרים. במקומות בהם אלטרנטיבת הקנאביס קיימת ואפשרית, הסובלים מכאבים כרוניים יעדיפו לפנות קודם אל הקנאביס ולא כמוצא אחרון לאחר שימוש במשככי כאבים חזקים. מחקר שנערך בארצות הברית מצא כי במדינות בהן נעשה שימוש בקנאביס רפואי, חלה ירידה תלולה במספר המרשמים לתרופות שנופקו לחולים ונחסכו בהתאם 165 מיליון דולר מקופת האוצר על הוצאות בריאות.
מחקר שנערך במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת אריאל ופורסם בשנת 2016 בחן שימוש בעייתי (Abuse) בקרב מטופלים בתרופות אופיאטיות לעומת מטופלים בקנאביס. מתוצאות המחקר נראה כי המטופלים במשככי כאבים נרקוטיים מועדים יותר לשימוש בעייתי בתרופה לעומת המטופלים בקנאביס. בנוסף דיווחו החולים שטופלו בנרקוטיקה על תופעות של דיכאון, חרדה ושימוש באלכוהול וסמים, בניגוד לחולים שטופלו בקנאביס ודיווחו על תופעות לוואי מינוריות כמו סחרחורת קלה ואובדן התמצאות קל שנמשך דקות אחדות.
למרות שקיימים מחקרים רבים התומכים ביעילותו של הטיפול בקנאביס למטופלים הסובלים מכאב כרוני, משרד הבריאות בוחר עדיין שלא להקל על החולים. אמנם כאב כרוני נמצא ברשימת ההתוויות לטיפול בקנאביס אך הדרך להשגת התרופה המיוחלת ועמה את ההקלה בכאב היא ארוכה ומתישה.
הנהלים של משרד הבריאות לקבלת רישיון קנאביס מתנים זאת בטיפול קודם במרפאת כאב מוכרת במשך שנה לפחות לפני הגשת הבקשה, וזאת בנוסף רק לאחר מיצוי כל אפשרויות הטיפול המקובלות, כל התרופות ובהמלצה של רופא הכאב המטפל.
תנאים כאלה מחייבים כל חולה הסובל מכאב כרוני לעבור דרך משככי הכאבים האופיאטים, לחוות את תופעות הלוואי שלהן ולהסתכן בהתמכרות או אפילו מוות, אך למרבית המטופלים הפתרון הבוהק בקצה המנהרה שווה את האפילה שבדרך.